משתתפים: נסים (65), ציונה (61).
אביב: הטבע מתפרץ לכביש 38 בהפתעה. הניחוחות, הזימזומים, הפקעות, הרמשים, רוכבי האופניים צמודי המכנס, כולם בוקעים אחרי בית שמש. לצפרירים פונים ימינה, ניסים ממתין ליד הבית.
הבית: כתום טיח, אדום גג, חד קומתי, 183 מ"ר, 3 דונם חצר. משמאל מבנה ירוק (המספרה של ציונה), מאחור לול, 5,000 מטילות (עם מיכל תערובת), מסביב חיות.
החיות: חלקן הולכות, חלקן יושבות, חלקן מטפסות, חלקן מתגרדות, כולן מברזל, מלאות הבעה, אילוסטרציות עדינות שנוצרו במשיכת רתכת. "עשיתי בערך אלף כאלה" (ניסים).
סיור עוטף: בנוסף לדשא, לגרניום, ללימון, לזית ולקלמנטינה, יש בחצר בית מגורים נוסף של זיווה (הבת) ו יוסי (בעלה), לידו בית מלאכה (הגלריה של סבא) וגם שתי סככות ארוח מוצלות רשת.
הארוח: משפחת לוי (המורחבת), שעיקר פרנסתה על הלול והמספרה, הוסיפה לאחרונה לכלכלתה את ענף "ההסעדה" (עד 100 איש) ברוח המטבח הכורדי.
המטבח הכורדי: ציונה מבשלת ממולאים וקובה, בסיוע כל המשפחה (כמעט).
הקובה של ציונה: בין היתר "קובה אדום" רגיל, "קובה חמין" עם מלוי בשר טחון ו"קובה חלבי" (מיוחד) עם קוביות חמאה, בורגול וסולת. בנוסף מגישה "טנק" (ט' קמוצה, נ' סגולה) - מין פיתה ענקית, פריכה, שניתנת לאחסנה ולהגשה כטריה מקץ חודשים ("רק צריך קודם להרטיב ואחר כך לגלגל").
כל המשפחה: 3 בנות, 3 חתנים, ארבעה נכדים (ניצן, שקד, יהלי ויעלה). מירב נשואה לאלון, (בעל מכולת במושב זכריה, גרים בשכנות), זיווה נשואה ליוסי (שניהם עובדי קק"ל, גרים בבית שבחצר), גליה, גננת, נשואה לאנדרה (גרים בתל לאביב).
נכנסים: הבית הסוכנותי שנבנה בשנות ה-50' ושופץ 3 פעמים, כולל היום סלון גדול עתיר, חדר אוכל (ל-10 אנשים על בסיס יומי), 3 חדרי שינה (שניים מהם שמורים לנכדים) ושני מטבחים (אחד ביתי, השני תעשייתי).
הסטוריית נדל"ן: נכנסו ב-66' בלי לשלם ("קיבלנו 500 לירות מענק כדי שנסכים לעבור לצפרירים"), הוסיפו 30 מ"ר בשנת 70' ומאוחר יותר, ב-86', עשו את "השיפוץ גדול" (עוד 120 מ"ר).
עיצוב וביצוע: ניסים. הוא תיכנן, הוא בנה (בעזרת פועלים פלשתינאים). לדבריו, כל מה שהתחשק לו.
כל מה שהתחשק לו: בריכת דגי נוי בסלון פלוס מסלעה, עמודי תמיכה "עתיקים" מצופים במלט מחורץ, ספסל עץ "מהתיאטרון הקאמרי" ועשרות פסלי אוניות, אופנועים, משאיות וכלי נגינה, שיצר מברזל במסגרייה שלו. "אני אבן וברזל", מעיד על עצמו, "הראש אבן, הידיים ברזל והלב חמאה". את ההשראה לבניה קיבל לדבריו מ"פטרוצ'לי" (העו"ד מסידרת הטלוויזיה הקדמונית, שגר במדבר עם אשתו והטנדר).
הפיסול: "לפני שש שנים זה פרץ".
חומרי הגלם: "איסוף ברזל היום זה בעיה", אומר, "בגלל מכת הגניבות". מקפיד לדבריו לקבל אישורים בכתב מבעלי המפעלים, המוסכים ואתרי הבניה, שמהם הוא אוסף את הגרוטאות לפסליו.
פרנסה: "קודם כל זה הלול". כל תרנגולת, אומר ניסים, מטילה בבמוצע 250 ביצים בשנה ("שמנו להן מאווררים וממטרות"), סה"כ מיכסה של כמליון ביצים.
פרנסות ועיסוקים ציונה: בנוסף להיותה אמא, סבתא ומבשלת, ציונה היא ספרית, בעלת מספרה (בחצר הבית, בשותפות עם הבת מירב), המשרתת את בנות המושבים והקיבוצים באזור בית שמש ("לכל נשות חבל עדולם מוסר תשלומים גבוה"). מקפידה לשמור על רמת עידכון גבוהה ומדי פעם יוצאת להשתלמויות בארץ ובחו"ל ("להרצאות של ספרי צמרת"). עובדת מ-9 בבוקר עד סביבות 5 לפנות ערב, חוץ מימי שני אחה"צ.
ביוגרפיות: נסים נולד בשנת 41' בבגדד, בן לסוחר בדים ואם עקרת בית, אח לשלושה אחים ואחות. בשנת 51' עלתה המשפחה לארץ ("מטעמים ציוניים") שוכנה במעברת הר-טוב שליד בית שמש וזכתה מאוחר יותר לדירה בשיכון שנבנה בסמוך ("סלח שבתי זה אנחנו"). אביו עבד בקק"ל בייעור ("הוא הגיע לעבודה בחליפה") ונסים שוטט באותה עת להנאתו בשדות. בית ספר לא בדיוק התאים לו ובהיותו בן 13 נשלח ל"מפתן", מוסד שבו למד מסגרות "וקצת עיוני". בן 18 התגייס, שירת כנהג תובלה (על פרגו, וג'י.אמ.סי), שהה קצת בכלא 6 ("הייתי ברדקיסט") וכשהשתחרר עבד על ציוד כבד בים המלח ("בחברת קייזר"). אחר כך התחתן (ב-66') עם ציונה ועבר לגור איתה בצפרירים. מאז הוא שם, 40 שנה, עם הפסקה של 5 שנים בלוס אנג'לס. בעבר גידל פרחים, ירקות ועצי פרי, היה גם נהג הסעות ("של אחיות ופועלים מהשטחים"), היום מתרכז בלול ובפיסול.
הנסיעה לאמריקה: "לא ממצוקה, סתם מפינוק". לדבריו זה היה ניסיון לא מוצלח. אומנם ציונה למדה ספרות בלוס-אנג'לס וגם חזרה עם כל הציוד, אבל שניהם הרגישו "לא שייכים".
תולדות ציונה: נולדה בדיאנה שבכורדיסטן (העיראקית), בת לחקלאי שגידל טבק ורעה צאן ואם שארגה שטיחים בבית, בכורה ל-5 בנים, 3 בנות "ועוד 3 בנים מאומצים". ההתחלה היתה בנגב, "במעברת מבטחים", משם עברה המשפחה למושבית שמש (אחרי תקופה קצרה בליפתא שבירושלים). גרו בפחון בלי מקלחת או שירותים, בית הספר באותה עת, איחד את בני כל הגילאים מ-6 עד 14 ללימוד משותף (""בקיצור לא למדנו כלום"), לצבא לא התגייסה ("בגלל ההורים"), עבדה במפעל "חפצי חן" (בבית שמש) כציירת ("הייתי טובה בזה") ובת 21 התחתנה. עם ניסים.הפגישה: 1960, מושב זכריה. נסים, אז חייל-נהג, הזדמן לחתונה במושב עם קבוצת קצינים שהגיעה להדרכת "הגנה מרחבית". היא היתה בת 15, בתןך השמחה הצטלבו מבטיהם, ליבם המה ו"התחיל משחק עיניים". היא ראתה "חייל חתיך", הוא ראה "נערה חיננית ששרה בכורדית". אחר כך יצאו לסרטים
Flere anmeldelser om dette כלבים וציפורים אחרות